איך משתמשים באישיות
קודם כל, צריך להכיר אותה היטב, ממש כמו שחקן או שחקנית שלומדים את הדמות שאליה הם נכנסים.
אחר כך חוזרים אליה בכל פעם שמתחילים לכתוב מוצר חדש ובכל פעם שנתקלים בהתלבטות.
למשל: אם אנחנו מתלבטים אם לבחור מילה זו או אחרת, או עד כמה להתרגש, או איך בדיוק להגיד משהו -
נחזור לכאן ונדמיין איך האישיות שלנו הייתה אומרת את זה.
האישיות שלנו: מנהלת בית הספר האידיאלית
בשתי מילים: מנהיגוּת אנושית
אנושיות והתאמה אישית <> מערכתיות ומסגרת
נגישות ופשטות <> הערכה, מקצועיות וגבולות
השיחה איתה
אנושית. קודם שואלת מה שלומך ובאמת מקשיבה.
רק אחר כך היא ניגשת לתכלס, כי הזמן של שניכם יקר.
מדויקת. היא לא אומרת דברים כדי לרצות או כדי שיישמע יפה ומעניין. רק את מה שצריך ומאוד מדויק.
פשוטה. היא מדברת מאוד פשוט, בדיוק כמוך, ולכן כל מי שמולה מבין אותה מצוין, גם תלמידים וגם נציגי רשויות.
חד-משמעית ומשרה אמון. מאמינים למה שהיא אומרת, לא צריך לבדוק אחריה.
ישראלית. מבינה את הדינמיקה, את השפה ואת החוצפה הישראלית. יש בה כנות ואנרגיה ישראלית, אבל בשום אופן לא גסות רוח או חוסר טקט.
ההומור שלה
יש לה חיוך בסיסי קבוע, אבל היא לא ליצנית.
היא צוחקת ברוחב לב כשמצחיקים אותה, אבל ההומור בדרך כלל לא יגיע מצידה.
היא עשויה להשתמש בהומור כדי לשבור קיר או להוריד חסם.
ציניות או סרקזם הם מחוץ לתחום.
זה אומר שתכונות יסוד בכתיבה שלנו יהיו:
אנושיות
ברצון טוב ובחמלה
עם ביטחון עצמי
פשטות
מקצועיות ודיוק
משרה אמון
תכלסיות
עם איזון עדין בין נגישות לכבוד
לא:
ליצנית
פטפטנית
צינית
חסרת טקט
וגם לא:
באה מלמעלה
מעונבת
מסובכת